תה שחור סיני (תה אדום)

תה אדום, 红茶 hóng chá, הוא תה שחור סיני, תה שסובל מתדמית שנויה במחלוקת, בעיקר בשל ההשוואה הניצחית בינו לבין תה ירוק, ידוע בכינוי המטעה ״תה שחור״ אשר מגדיר תה אחר בסין, דמוי פואר כהה ממחוז אנחווה. המצב כיום עוד יותר מבלבל, מאז שצמח טרנדי בשם רויבוש כבש את המדפים במערב. מקורו של התה האדום בהרי וו-יי שבצפון פוג׳יאן בשושלת מינג (אמצע המאה ה-17), ומיומו הראשון היה חביב על קהל זר מחוץ לסין ויועד לייצוא. כיום תה אדום הוא התה הנפוץ ביותר בעולם, בעיקר בשל הדומיננטיות שלו בתת היבשת ההודית, שהיא גם היצרנית הגדולה ביותר בעולם של תה אדום.

תה אדום סיני

בזכות הפשטות היחסית בהפקתו, זוכה תה אדום (תה שחור) לגרסאות שונות ופופולריות נרחבת גם ברחבי סין. תה אדום בסין מוערך בהרבה מאשר במערב, וזאת בלשון המעטה, ולמעשה, נכון להיום עסקת התה היקרה ביותר בהיסטוריה הייתה של תה אדום סיני (ג׳ין גו׳ן מיי 金骏眉). תה אדום קלאסי עובר הליך של חמצון מבוקר, גלגול, וייבוש מלא שאינו מאפשר פעילות אינזימטית עתידית, כמו בתה לבן או פואר, לכן אנו מגדירים אותו כתה ״פשוט״, או לא-מתקדם. אף על פי כן, בשנים האחרונות אנו עדים גם לגרסאות מורכבות ומרתקות של תה אדום ניסיוני ויצירתי, השוברות את מוסכמות התה האדום הטוב והמוכר, כמו סוגי תה אדום-אולונג היברידיים, שיטות ייבוש טבעיות כמו שהי הונג, ועוד.

אזורי הגידול

שואונינג

וו-יי שאן

פוג׳יאן

פונגצ׳ינג

יונאן

התה האדום שלנו

הרבה מגדלים סינים, בעיקר ממחוז יונאן, מפיקים תה אדום כתה משני, לכן מאתגר למצוא חווה שהיעוד שלה הוא גידול והפקה של תה אדום, למעט באזורי גידול אייקוניים כמו צימן 祁門 (קין-מון) במחוז אנחוויי ואגם סאן-מון בטייוואן. עם השנים פגשנו יותר ויותר מגדלים מאזורי אקלים שונים, המתמחים בגידול והפקה של תה אדום בסין, טייוואן ובהודו. למרות ההייפ סביב אותם שמות תה ידועים, התה האדום שלנו מגיע הרבה פעמים מאזורים בלתי צפויים, כמו אנשי 安溪 במחוז פוג׳יאן, או אמיי שאן בצפון טייוואן. כך הצלחנו ליצור קולקציה עדכנית הדוקה אך מגוונת של סוגי תה אדום בעלי אופי ופרופיל ייחודי. נכון לשנת 2024 זו הקולקציה שאנחנו הכי גאים בה, כשהיא מורכבת מכמה מסוגי התה הכי יצירתיים, מרגשים ונדירים שטעמנו בשנים האחרונות.